ונאס משטחי עץ בע"מ נ' טאהא ואח'

פסק דין

ב"כ הצדדים הסמיכו את בית המשפט לתת פסק דין לאחר השמעת סיכומים קצרים.

גרסת התובעת היא כי רכשה כלי להחלקת בטון (הליקופטר – להלן: "הכלי") כאשר הנתבע מס' 1 הועסק על ידה כשכיר. כן טענה התובעת כי אחסנה את הכלי אצל הנתבע מס' 1 לצורך עבודתה.

התובעת המשיכה וטענה כי בשלב כלשהו ביקשה לקבל את הכלי מאת הנתבע מס' 1 אך התברר כי הנתבע מכרו לאחר מבלי שקיבל את הסכמתה לכך ושלשל את סכום המכירה לכיסו.

כן טענה התובעת כי רכשה את הכלי כשנתיים לפני מכירתו כנ"ל על ידי הנתבע במחיר של כ – 50,000 ₪ והציגה בנדון חשבונית מס על שם פירמה אחרת שנקראת: "אשקר את בדראן".

התובעת הוסיפה וטענה כי כתוצאה ממכירת הכלי על ידי הנתבע מס' 1, שלא כדין וללא הסכמתה, נגרמו לה נזקים יומיים בהיקף של 3,300 ₪. מכאן שסך הכל נזקיה עובר ליום הגשת התובענה הוא סך של 151,800 ₪.

טענת הנתבע מס' 1 הינה סותרת והיא בתמצית כדלקמן: הנתבע טען כי היה בשותפות ביחד עם מנהל התובעת,דודו, ששמו: מואפק בדראן ביחד עם אחיו של אותו מואפק, כאשר בשלב כלשהו לאחר קיום שותפות במספר חודשים, הוסכם ביניהם על פירוק השותפות וכאשר על פי ההסכם הוסכם כי הוא יטול את הכלי לידיו ומנגד שותפיו האחרים מואפק ואחיו נטלו לידיהם שני כלים קטנים להחלקת בטון וכן רכב אשר היה בבעלות השותפות.

מכאן טען הנתבע כי הכלי הוא שלו וכי מכרו כדין לידי הנתבע מס' 2 אשר בישיבת יום 15/9/11 הוסכם על מחיקתו מכתב התביעה ללא צו להוצאות.

לשם השלמת התמונה אציין כי בגדר התובענה הוגשה גם בקשה לקבלת צו זמני על פיו הכלי ייתפס על ידי התובע , אך לאחר בירור ומעשה איתור, התברר כי הכלי נמכר על ידי הנתבע מס' 2 לתושב השטחים, כך שלא היה מקום לתופסו במסגרת התובענה שבפניי.

כאמור, ב"כ שני הצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה.

לחובת התובעת יש לציין כי לא הוגש כל מסמך על פיו אכן הנתבע מס' 1 היה שכיר של התובעת, מלבד אישור מנהל חשבונות, כאשר לא הוצגו על ידי התובעת לא תלושי שכר של הנתבע וגם לא שיקים שניתנו לו עבור משכורות.

כן, התובעת לא הציגה בכתובים מסמכים שיש בהם כדי להעיד כי אכן הכלי היה רשום כנכס שלה בספריה. כן, חשבונית המס שצורפה לתצהיר עדות ראשית מטעם התובעת הינה על שם פירמה אחרת ולא על שם התובעת.

כן יש לציין כי ככלל, הכלי אוחסן אצל הנתבע מס' 1, כאשר בא בעת היה ניתן, באם אכן תפקידו של הנתבע היה אך כשכיר בחברה, לאחסנו אצל מנהל התובעת או אצל כל אדם אחר.

לאור הנתונים כדלעיל וכן לאור ההסכמה למתן פסק דין על דרך שהפרה נראה לי שיש מקום לחייב את הנתבע מס' 1 לשלם לתובעת ו/או למנהל התובעת מואפק בדראן סכום של 10,000 ₪ אשר ישולם ב – 10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 20/10/11.

במקרה של אי עמידת הנתבע בשני תשלומים עוקבים, אזי כל הסכום הלא נפרע יעמוד לפרעון מיידי וישא ריבית והפרשי הצמדה החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל וכן יתווסף לו סכום נוסף של 4,000 ₪ עבור הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד.

ניתן בזאת פטור מתשלום מחצית שנייה של האגרה, זאת לאור ההסכמה למתן פס"ד על דרך הפשרה.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ כל הצדדים.

ניתן היום, ט"ז אלול תשע"א, 15 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: